פסקי דין ותקדימים

תיק בשיתוף משרד עו"ד ירקוני שנהב ומשרד עוה"ד בלטר, גוט, אלוני, נאמן קינן גרנות, בו ייצגנו את הבעל (המבקש). פסה"ד עוסק בבקשה מטעם הבעל (לקוח במשרד), המצוי בהליכי גירושין, למחיקת התביעה שהגישה האישה להעביר לידיה כ – 4 מיליון $ המוחזקים בנאמנות, מחמת היעדר סמכות עניינית.

ערעור על פסק דינו של ביה"ד הרבני האזורי פ"ת שקבע כי חלוקת הרכוש בין בני הזוג תתבצע בבית המשפט לענייני משפחה, ולא בבית הדין הרבני, אליו כאמור הוגשו תביעות הרכוש. משרדנו הגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול, במסגרתו נטען כי מאחר והצדדים הגישו תביעות לבית הדין הרבני, הסמכות לדון בענייני הרכוש היא של זה האחרון.

הצדדים הנם בני זוג להם שלושה ילדים, בגיר ושני קטינים, אשר נפרדו בשנת 2015, וההליכים המשפטיים ביניהם נחתמו בשנת 2020. הבן הבגיר והבן האמצעי (17) ניתקו קשר עם האב עוד בשנת 2020, כאשר לטענת האב מדובר בניכור הורי המתבצע ע"י האם (לקוחה במשרד). האב פתח בהליך נגד האם, שעניינו בחידוש הקשר בינו לבין הבן האמצעי.

הצדדים נישאו בשנת 2014 ונולדה להם ילדה משותפת. לאחר שיחסיהם עלו על שרטון, פתחו בהליכי גירושין, רכוש, משמורת ומזונות קטינה. לעניין תביעת הרכוש – הבעל תבע נכסים חיצוניים, שחלקם נרכשו על ידי האישה וחלקם ניתנו לה במתנה/ירושה לפני נישואי הצדדים.

לאחר למעלה מ – 30 שנות נישואים נקלעו בני הזוג למשבר והאישה הגישה תובענה ובה ביקשה להצהיר כי מחצית מן הזכויות ברכוש הרשום על שם הבעל שייכת לה. כב' בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בעיקרה, מכאן הערעור.

המשיבה והמערער ניהלו במשך שלוש שנים מערכת יחסים של ידועים בציבור, ממנה נולד בנם המשותף. המשיבה היא נוצריה שנולדה וגדלה באיטליה, והיגרה לישראל בעקבות נישואיה לבעלה הראשון.

האישה מסרבת להתגרש למרות שש שנות הפירוד וההליכים המשפטיים הרבים שבין הצדדים. ולמרות רצונה בגירושין. בית הדין שאל את המערערת אם היא מוכנה להתגרש, ועל כך השיבה: "כשאני אקבל את כל הנתונים מרואה החשבון".

האישה הגישה תביעה אשר לטענתה דירה הרשומה על שם נתבעת 2 (אימו של הבעל) נרשמה על שמה באופן רשמי בלבד, כאשר בפועל בני הזוג רכשו את הדירה והיא שלהם.

מחלוקת בעניין זכויות במקרקעין, אשר ההורים רשמו ע"ש בתם וכעת האם דורשת מהבת את מחצית הנכסים בטענה שהרישום הנו פורמלי בלבד.

המערער והמשיבה נשואים ולהם שלוש בנות. יחסיהם עלו על שרטון והם החליטו להתגרש. במסגרת ההליכים המשפטיים, הגישה המשיבה בקשה למתן צו הגנה שיאסור את כניסת המערער לבית בו היא מתגוררת עם הבנות לאחר שהמערער עזב את הבית.

שתי תביעות שהוגשו נגד האישה (לקוחה במשרד), אשר נדחו על ידי כב' ביהמ"ש לענייני משפחה: תביעה לאיזון משאבים אותה הגיש האיש נגד האישה, ותביעה כספית להחזר הלוואה אותה הגישו הוריו של האיש נגד שני בני הזוג, שבמסגרתה עתרו ההורים להשבת סכום של 270,000 ש"ח שלטענתם ניתן לנתבעים כהלוואה לצורך רכישת דירה, זמן קצר לאחר נישואיהם.

המבקש והמשיבה, בני זוג נשואים כדמו"י. במהלך נישואיהם רכשו השניים 3 דירות שנרשמו על שניהם בחלקים שווים ביניהם, כאשר למבקש דירה שנרכשה עוד טרם הנישואין. כב' ביהמ"ש לענייני משפחה פסק, בניגוד לדין, כי איזון המשאבים בשלב המקדמי יהיה לא שוויוני. משרדנו נלחם עבור הלקוח לשנות קביעה זו.

ביה"ד הרבני האזורי חייב את הצדדים להתגרש, פטר את הבעל מתשלום מזונות לאישה, חייב את הבעל לפרוע לאישה את כתובתה ונקבע כי חיוב פירעון הכתובה חל בכפוף למתן הגט.

הצדדים נישאו כדמו"י ולאחר שנתיים התגרשו, ללא ילדים. שלושה חודשים לאחר מכן – חידשו הצדדים את הקשר האינטימי ביניהם לסירוגין, ולאחר שהודיעה האישה לאיש שהיא בהיריון ממנו, הצדדים חזרו לגור יחד. חידוש הקשר לא צלח ובשעת מריבה אמרה האישה לאיש כי הבן אינו בנו. האישה הגישה לבית המשפט למשפחה תביעה למזונות הבן נגד האיש, וזה האחרון טען בבית המשפט כי הוא מבקש בדיקת רקמות להוכיח כי הבן הוא בנו.

תובענה למתן פסק דין הצהרתי שהוגשה נגד לקוחות המשרד, במסגרתה עתרו התובעים למתן פסק דין המצהיר כי הינם הבעלים של חברת ש.א. בע"מ ומשכך הבעלים של נכס המקרקעין. תביעת התובעים נדחתה ונקבע כי הדירה הינה בבעלות עזבון המנוחה. על פסה"ד הוגש ערעור ע"י התובעים לביהמ"ש המחוזי בו לא ניתנה הכרעה לגופו של עניין, אולם הצדדים הגיעו להסכמה כי ישולם סכום 375,000 ₪ ובכך תמו טענות הצדדים.

חיי הנישואים של הצדדים הגיעו לקיצם לאחר שהאב גילה את עובדת היותו הומוסקסואל. האישה, אשר הוכתה כפי הנראה בהלם נוכח גילוי עובדה זו, יצאה כנגד הבעל במלחמת חורמה טוטאלית, כאשר במסגרת "מלחמתה" זו עשתה ועושה היא שימוש חסר כל גבולות בבת המשותפת מבלי לגלות תובנה לנזקים הנפשיים הנגרמים לילדה עקב התנהגותה.

כב' ביהמ"ש קיבל את בקשתו של הבעל לביטול צווי המניעה וקבע כי האישה לא עמדה בנטל הראיה לטענותיה להברחת נכסים. ההיפך הוא הנכון. עוד ציין כב' ביהמ"ש כי לא די בעצם קיום המשבר בחיי הנישואין כדי להעניק את הסעד הזמני, על הבקשה להיות מוגשת בתום לב ואין לאפשר מתן סעד זמני אשר מטרתו להפעיל לחץ על הצד השני ובכך להשיג רווחים משניים.

הדיון בפסה"ד נסב בשאלת המועד בו חל הקרע בין הצדדים – שממנו אין לראותם עוד כשותפים ברכוש. הבעל עתר לכך שביהמ"ש ייתן פסק דין הצהרתי הקובע כי על הצדדים חלה חזקת השיתוף וכי הם חולקים בחלקים שוויים במלוא הכספים, המניות, האופציות והזכויות, לרבות הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות, אשר צברו במהלך נישואיהם ועד ליום הגשת תביעתו.

החלטה שניתנה במסגרת "המסלול המהיר" שהונהג במחוז ת"א לטיפול במקרים של ניכור הורי. ביהמ"ש קיבל את טענותיה של האם לעניין הניכור ההורי שמפעיל האב על הילדים, וקבע כי כאשר אין הצדק לניכור לא ימתין ביהמ"ש עם חידוש הקשר עד סיומו של טיפול כזה או אחר ואם לא תופסק התופעה אזי יתערב ביהמ"ש כאן ועכשיו.

בבקשה דנן ביקש האב לדחות על הסף את תביעת המשמורת שהגישה האם, וזאת לאור תביעה שהאב הגיש קודם לכן בביה"ד הרבני. נפסק כי לביה"ד הרבני סמכות לדון בתביעה למשמורת שהגיש האב רק במידה ושני הוריו הסכימו לכך וכל עוד הם מסכימים לכך.

התובעת והנתבע חתמו על הסכם גירושין. בעת שניהלו הצדדים משא ומתן לקראת חתימתם על הסכם הגירושין ערכו התחשבנות לגבי שווי נכסיהם. בין הנכסים היו ניירות ערך של חברות שונות. ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק-דין. התובעת מבקשת לבטל את פסק-הדין המאשר את הסכם הגירושין.

הצדדים הינם הורים לשלושה ילדים, אחד מהם קטין אשר אובחן כסובל מסכרת מסוג 1 ומצוי בהשגחה רפואית, 24 שעות ביממה. הצדדים נפרדו כשהאב עזב את הבית והאם נותרה עם שלושת הקטינים בבית בו התגוררו הצדדים.

האישה מסרבת להתגרש למרות שש שנות הפירוד וההליכים המשפטיים הרבים שבין הצדדים. ולמרות רצונה בגירושין. כב' ביה"ד התרשם שהמערערת אוחזת בנישואין כדי להשיג הישגים כלכליים, שהגדול שבהם הוא, להמשיך להתגורר בדירת הצדדים, שלטענת המשיב שוויה כ- 7 מיליון ש"ח, ללא דמי שימוש.

במסגרת הליכי גירושין הגישה האישה תביעה נגד הבעל כי ייערך איזון משאבים בנכס אחד בלבד. ביהמ"ש דחה את תביעת האישה, בפוסקו כי יש צורך, על-מנת לערוך איזון משאבים, לערוך שומה של כל הנכסים בני-האיזון של כל אחד מבני-הזוג.

האישה, כלתו של הנתבע, הפקידה בידיו של חתנה סך של מעל 400,000 ₪ על מנת שישקיע כספים אלו בהשקעת נדל"ן או השקעה אחרת. לאחר שפרץ המשבר במערכת היחסים בין האישה לבעלה, דרשה האישה מהנתבע להחזיר לה את כספה אך הוא התחמק מדרישתה זו.