התקבלה בקשת רשות ערעור שהוגשה ע"י לקוח במשרד לפיו ביהמ"ש סטה מהסדר איזון משאבים בשל אישומו בפלילים

המבקש (לקוח במשרד) והמשיבה, בני זוג נשואים כדמו"י.

במהלך נישואיהם רכשו השניים 3 דירות שנרשמו  בחלקים שווים ביניהם, כאשר למבקש דירה שנרכשה עוד טרם הנישואין.

בשעה שהמבקש היה במעצר, הוא הגיש "בקשה למתן הוראות" בה עתר, בין השאר, להורות על השבת חלקו בכספים המשותפים מידי האישה וחלוקת כספים שוויונית בין בני הזוג. המשיבה טענה כי בכוונתה לבקש חלוקה בלתי שוויונית של הרכוש וזאת לאור אירוע האלימות בעקבותיו נעצר המבקש (ושבאותה העת היה תלוי נגדו כתב אישום על ניסיון לרצח).

בית המשפט לענייני משפחה הורה על חלוקה בלתי שוויונית וסטייה חדה מהסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון. על קביעות אלו, הוגש ערעור המבקש.

ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור והחליט לעשות שימוש זהיר בסמכותו לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, לקביעת חריגים לכלל של חלוקה שוויונית בנכסים, בשל קיומן של "נסיבות מיוחדות". הגם שאלימות קשה מצד בן הזוג יכולה להצדיק חלוקה בלתי שוויונית, לא ניתן להורות על כך בטרם התבררה התביעה הרכושית, ובטרם הורשע בן הזוג.