משרדנו הצליח לבטל הסכם מקפח שקיבל תוקף של פס"ד בטענת עושק

המשיבה (לקוחה במשרד) והמערער ניהלו במשך שלוש שנים מערכת יחסים של ידועים בציבור, ממנה נולד בנם המשותף. המשיבה היא נוצרייה שנולדה וגדלה באיטליה, והיגרה לישראל בעקבות נישואיה לבעלה הראשון. במסגרת הגירושין מבעלה הראשון הוסכם כי המשיבה תקבל את מלוא הזכויות בדירה המשותפת של המשיבה ובעלה הראשון – מושא המחלוקת בערעור זה. 

בפעם הראשונה שיחסיהם של המערער והמשיבה עלו על שרטון, ולאחר שהמשיבה פתחה בהליך משפטי נגדו, חתמו המערער והמשיבה על ההסכם  לפיו המערערת מעבירה למשיב במתנה ללא תמורה את מחצית מהדירה הרשומה על שמה.  המערער התחייב להעביר לה 100,000 דולר בפריסה חודשית קבועה, אשר יופחת במחצית לאחר נישואי הצדדים.

זמן קצר לאחר שנחתם הסכם זה שוב העכירו היחסים בין בני הזוג והדבר הוביל לפרידתם והגשת התביעה לביטול ההסכם בשל טענת עושק.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת המשיבה לביטול ההסכם וקבע כי אין כל היגיון שהמשיבה תעביר למערער מחצית מהדירה ללא כל תמורה. המשיבה הייתה זרה בארץ, ללא קרובי משפחה, ומטפלת בילד נוסף, כאשר אביו חי בנפרד ממנה. המשיבה נקלעה למצב נפשי קשה ואין כל ספק כי חתימתה על ההסכם נבעה מהמצוקה הקשה בה הייתה נתונה. לחציו של המערער והתנאי שהציב – כי חתימתה על ההסכם הינה תנאי לחזרתו לחיות איתה ביחד ולהתחתן עימה, הוסיפו לקושי.

על קביעות אלו הגיש האיש ערעור, ובית המשפט המחוזי דחה את הערעור ברובו ופסק כי כאשר עסקינן בחוזה בין בני זוג, יש מקום להקלה בדרישות הראייתיות לביסוס טענת עושק. משהתקיימו יסודות עילת העושק והוגשה תביעה לביטול ההסכם תוך זמן סביר, דין ההסכם להתבטל, כמו גם הוראות אופרטיביות הנובעות מהביטול.