ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור האישה (לקוחה במשרד) ופסק כי כל הרכוש הרשום על שם הבעל נתפס בחזקת השיתוף

במהלך תקופת חייו המשותפים עם אשתו הראשונה רכש הבעל מס' קרקעות ומגרשים, ולאחר פטירתה, נשא לאישה את המערערת בהליך זה.

במהלך נישואיו למערערת עסק הבעל, בנוסף לעבודתו כנהג משאית, בסחר במשאיות ובנדל"ן. הוא מכר את הנכסים שהיו בבעלותו לפני נישואיו למערערת ורכש דירות, מגרשים ומבנים נוספים.

כל הנכסים נרשמו על שמו בלבד, למעט מגרש שהועבר למערערת במתנה.

המערערת, בנוסף לניהול משק הבית,  עבדה בעבודות שונות מחוץ לבית.

לאחר למעלה מ – 30 שנות נישואים נקלעו בני הזוג למשבר והאישה הגישה תובענה ובה ביקשה להצהיר כי מחצית מן הזכויות ברכוש הרשום על שם הבעל שייכת לה.

כב' בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בעיקרה, מכאן הערעור.

כב' ביהמ"ש העליון פסק כי יש להחיל את חזקת השיתוף בהיקפה המלא גם על רכוש שמלפני הנישואין.  עוד נקבע כי במקרה דנן, הבעל מכר את הנכסים שרכש מלפני הנישואין, ואין חפיפה מלאה בין הרכוש שנמכר לבין רכוש שנרכש.

יסודה של ההלכה בדבר תחולת חזקת השיתוף על נכסים עסקיים הוא בהשקפה כי לתרומתה של האישה למשפחה בניהול משק הבית, בגידול הילדים ובטיפול בבעל יש ערך כלכלי. על פי השקפה זו, כאשר בחלוקת התפקידים בגין בני הזוג הבעל מפרנס את משפחתו והאישה מנהלת את משק הבית, רואים ברכוש העסקי שנצבר פרי מאמץ משותף של בני הזוג. 

כב' ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור האישה ופסק כי כל הרכוש הרשום על שם המשיב נתפס בחזקת השיתוף.