הצדדים הינם הורים לשלושה ילדים, אחד מהם קטין אשר אובחן כסובל מסכרת מסוג 1 ומצוי בהשגחה רפואית, 24 שעות ביממה. הצדדים נפרדו כשהאב עזב את הבית והאם נותרה עם שלושת הקטינים בבית בו התגוררו הצדדים.
האם הגישה בקשתה לחייב את האב בזמני שהות שווים מכוח סעיפים 15 ו-17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, לאור הקושי הרב לשאת לבד בנטל הטיפול בקטין.
האב טוען מנגד, שלמרות אהבתו הרבה לילדיו, לא ניתן לכפות עליו הרחבת זמני השהות בניגוד לרצונו וכי "כל המלצה להגדלת זמני השהות לא תכובד".
עיקר המחלוקת היא האם בנסיבות הקיימות במקרה זה, יש בסיס לחייב את האב לחלוק עם האם את זמני השהות, על אף סירובו.
ביהמ"ש קיבל את בקשתה של האם והורה על הרחבת זמני השהות לאב.
מס' הליך: תמ"ש 56177-09-20
תאריך פסה"ד: 31.12.20
ערכאה שיפוטית: כב' ביהמ"ש לענייני משפחה תל אביב יפו, מפי כב' השופטת א. ז'יטניצקי רקובר
