ביטול תוקפם של יפויי כוח על נכסי מקרקעין עליהם חתמה התובעת לטובת הוריה, כאשר אביה של התובעת (לקוח במשרד) תומך בעמדתה

מחלוקת בעניין זכויות במקרקעין, אשר ההורים רשמו ע"ש בתם וכעת האם דורשת מהבת את מחצית הנכסים בטענה שהרישום הנו פורמלי בלבד.

משרדנו מייצג את האב של התובעת אשר טען כי הרישום מייצג את הבעלות ואינו רק פורמלי.

המחלוקות שבין התובעת לנתבעת נסבה סביב שלוש שאלות עיקריות:

1. מה תוקפם של יפויי כח עליהם חתמה התובעת לטובת הוריה והאם היא רשאית לבטלם? כאשר התובעת טוענת כי חתמה על יפויי הכח, לבקשת הוריה הנתבעים לחסוך ממנה בירוקרטיה, בהיותה צעירה לקראת נסיעה לחו"ל ולימודיה.

2. האם יש לקבוע כי הבעלות הרשומה בנכסים שבמחלוקת, איננה משקפת את המצב לאשורו? אם התשובה חיובית, מי זכאי להירשם כבעל הנכסים? כאשר לטענת התובעת, הנכסים נרשמו על שמה ומתוך כוונה ברורה של הוריה להעניק לה אותם במתנה.

3. האם מי מהצדדים זכאי לפיצוי כספי בגין התנהלות האחר, אם בשל גביית כספים שנגבו שלא כדין, או מכל טעם אחר?

ביהמ"ש קבע כי יפוי הכח שניתן, לא היה יפוי כח בלתי חוזר, וכי התובעת הייתה רשאית לבטלו והורתה על ביטולו, לאחר שהתרשמה שהאם עושה בו שימוש שלא לטובתה. משכך התקבלה תביעתה של התובעת לסעד הצהרתי לפיו יפויי הכח עליהם חתמה בטלים, וכך גם אני נדחו טענותיה של הנתבעת כי הזכויות הרשומות על שם התובעת, נרשמו על שמה בנאמנות.

כמו כן, ביהמ"ש קבע כי הנתבעת לא היתה זכאית לקבל את דמי השכירות לידיה כל השנים עבור הנכסים, כל זמן שיפוי הכח לא בוטל על ידי התובעת והאם גבתה את כספי השכירות, חזקה כי עשתה כן לשימוש שנועד לתשלום ההוצאות השוטפות, להשבחת הנכסים ולטובתה של התובעת. לפיכך, ביהמ"ש לא הורה על השבת הסכומים שנגבו על ידי הנתבעת על פי יפוי הכח.