נדחתה תביעה שהגישה האישה נגד הבעל (לקוח במשרד) למתן פס"ד הצהרתי הקובע כי יש לה זכויות בדירת אימו

האישה הגישה תביעה אשר לטענתה דירה הרשומה על שם נתבעת 2 (אימו של הבעל) נרשמה על שמה באופן רשמי בלבד, כאשר בפועל בני הזוג רכשו את הדירה והיא שלהם.

במהלך כל חקירתה התובעת סתרה את עצמה וביהמ"ש מצא כי חקירתה אינה מהימנה.

הנתבעים הוכיחו כי הדירה נרכשה ע"י הורי הבעל בכספם שלהם ונרשמה על שמם (כיום ע"ש האם בלבד) טרם שבני הזוג הכירו ונישאו זה לזו, לכן הדירה שייכת לנתבעת 2 ולה בלבד, כפי שהיא רשומה. לא הוכח, כטענת התובעת, כי מי מהנתבעים הבטיח, התחייב או הציג לתובעת מצג כלשהו כאילו יש לה זכויות כלשהן בדירה.

התוצאה היא שביהמ"ש דחה את התביעה וקבע כי הדירה רשומה ע"ש אמו של הבעל (לקוח במשרד), היא נרכשה בהסכם קומבינציה שנחתם טרם נישואי בני הזוג, ותמורתה שולמה לקבלן בזכויות בנייה במגרש שנרכש ע"י הורי הבעל בשנת 1973 ,טרם שבני הזוג נולדו.

מס' הליך: תמ"ש 17-09-4951
תאריך פסה"ד: 14.4.21
ערכאה שיפוטית: כב' ביהמ"ש לענייני משפחה ת"א, מפי כב' השופט ל. ברינגר