ביהמ"ש דחה תביעה שהגיש אב נגד האם (לקוחה במשרד) לכפות על קיום קשר עם בנו בן ה – 17 בניגוד לרצונו העצמאי והברור

הצדדים הנם בני זוג להם שלושה ילדים, בגיר ושני קטינים, אשר נפרדו בשנת 2015, וההליכים המשפטיים ביניהם נחתמו בשנת 2020.

עוד משנת 2020 אין קשר בין הבן הבגיר והבן האמצעי (17) עם האב, כאשר לטענת האב מדובר בניכור הורי המתבצע ע"י האם (לקוחה במשרד). הבן הצעיר ביותר בקשר תקין עם האב.

האב פתח בהליך נגד האם, שעניינו בחידוש הקשר בינו לבין הבן האמצעי, ובמסגרתו ביקש מביהמ"ש לנקוט אמצעים לכפות על הבן המשך טיפול וקשר עמו.

ביהמ"ש הרחיב בעניין טובתו וזכויותיו של הקטין, בן ה – 17, כאשר במרכז ההליך עמד רצונו הברור של הבן שמבוסס על ההיסטוריה המשפחתית. ביהמ"ש פגש את הקטין והתרשם כי מדובר בקטין "בוגר, רהוט, אחראי ושקול העומד על דעתו… נער מרשים מאוד, עדין ורגיש, בעל יכולת הבעה מעולה…".

ביהמ"ש דחה את תביעתו של האב, וקבע כי לאור נסיבות התיק הספציפי והקטין, יש לתת לרצונו וזכותו לאוטונומיה עצמית של הקטין משקל משמעותי, ופסק כי לא ניתן לכפות עליו קשר עם האב והמשך טיפול בניגוד לרצונו.

מס' הליך: 40889-05-21
תאריך פסה"ד: 14.8.2022
ערכאה שיפוטית: כב' ביהמ"ש לענייני משפחה פתח תקווה, מפי כב' השופטת א. ונקרט