תחומי עיסוק
"עשה היום, עשה מיד, אל תסכים לדעוך לאט, הסר את המכשולים, אל תסרב לאושר" פבלו נרודה
בישראל אין אפשרות לערוך נישואים אזרחיים המוכרים על ידי המדינה, שכן טקסי נישואים אזרחיים מאושרים רק אם נערכו מחוץ לגבולות ישראל.
מתוך הכרח או בחירה, זוגות רבים מקיימים מערכת זוגית לאורך שנים כידועים בציבור. עליהם חלה חזקת השיתוף – משטר ממוני יציר פסיקת בתי המשפט בישראל. כאשר בני זוג מנהלים אורח חיים משותף, כלל הנכסים והרכוש אשר צברו במהלך חייהם המשותפים הינם בבעלותם המשותפת.
זוגות החיים כידועים בציבור רשאים לערוך הסכם חיים משותפים.
בדומה להסכם ממון, גם בהסכם חיים משותפים יוסדרו היחסים הממוניים בין בני הזוג לאורך החיים המשותפים או בסיומם. בנוסף לכך יטופלו סוגיות שאינן ממוניות הנוגעות לחיים המשותפים, והכל לפי בחירתם. הסכם חיים משותפים בין בני זוג ידועים בציבור אינו מצריך הליך של אישור בפני בית משפט על מנת להיות בעל תוקף משפטי. עם זאת, נמליץ על אישורו של הסכם זה על מנת לחזק את תוקפו המשפטי ומחויבות הצדדים אליו.
הסכם חיים משותפים מהווה הוכחה רשמית לקיום הזוגיות בקרב מוסדות מדיניים וגופים רשמיים אחרים, לצורך קבלת זכויות שונות (וגם תשלום חובות) כגון – בנקים, ביטוח לאומי, מס הכנסה וכדומה.
חשיבותו של הסכם חיים משותפים בקרב זוגות ידועים בציבור היא קריטית להוכחת טיב הקשר הממוני שחל בין הצדדים לאורך החיים המשותפים, במובן של מחלוקות עתידיות על ענייני רכוש, זכויות כספיות וצבירות משותפות לעת פירוד. אצל זוגות שנישאו באופן רשמי – מועד תחילת הקשר הינו יום החתונה. לעומתם, במקרים רבים, קיימת מחלוקת בעלת השלכות אדירות אצל זוגות ידועים בציבור בדבר תחילת מועד הקשר הזוגי ותחילת השיתוף הרכושי.
בידיכם לקבוע, באמצעות הסכם חיים משותפים, כיצד אתם מגדירים רכוש משותף ורכוש נפרד, כיצד נחלקות זכויות כספיות עתידיות הנובעות מהשתכרות או ממקורות שונים, מהו מועד תחילת הקשר, כיצד יוכרע מועד הפירוד ביניכם (שלא כמו זוגות נשואים, אינכם נדרשים להתגרש) ועוד.
זוגיות פרק ב'
לפרק ב' של זוגיות יגיע כל אחד מהצדדים עם רכוש, נכסים, כספים, זכויות סוציאליות וחסכונות שצבר טרם המערכת הזוגית החדשה. במקרה כזה, החשיבות לעריכת הסכם חיים משותפים נוגעת הן לצדדים עצמם וההגנה על רכושם והן לילדי הצדדים שאינם משותפים.
הקשר בין הסכם לחיים משותפים לבין צוואה או ירושה
הסכם חיים משותפים קובע כיצד יחולק הרכוש של בני זוג ידועים בציבור בינם לבין עצמם, בתוך הקשר הזוגי ובסיומו – ובכך קובע ההסכם את היקף העזבון של כל אחד מבני הזוג.
לעומתו, צוואתו של אדם (או, במידה ואין צוואה, ירושה על פי דין) קובעת את אופן חלוקת העזבון של האדם בשעת מותו.
שני אלה ינהלו נכון את נושא ההון האישי והמשפחתי. ייתכן מקרה ובו בני זוג קבעו, בהסכם חיים משותפים, הפרדה רכושית ביניהם, כך שכל הרכוש שרשום על שם צד נותר שלו, גם לאחר פרידה. לשם ההמחשה: בבעלות האיש דירה הרשומה על שמו בלבד, ולפי ההסכם הדירה הנה בבעלותו ואינה רכוש משותף עם בת זוגו במהלך חיים המשותפים או לאחר פירוד. עם זאת, במידה ואין לאותו איש צוואה הקובעת אחרת, לפי דיני הירושה, במותו של האיש, מחצית מעזבונו יוקנה לאישה, אף על פי הוראות הסכם החיים המשותפים.