מזונות

תחומי עיסוק

"הזכות אינה אלא תמיד צידה השני של החובה" ז'אן פול סארטר

מזונות ילדים

לגבי ילדים יהודים, עד שהילד מגיע לגיל 6, דמי המזונות מוטלים על האב בלבד. מגיל 6- 18 חלה הלכת המזונות החדשה כמפורט להלן.

הלכת המזונות החדשה

ב- 2017 באה לעולם הלכת בע"מ 919/15 מפיו של  בית המשפט העליון והפכה את עולמנו המשפטי ואת ההלכות הנוגעות למזונות ילדים, מתוך ראיה של שוויון.

הלכת המזונות החדשה קובעת שני משתנים לפסיקת המזונות, כמעט ללא קשר למין (מגדר) של ההורה.

האחד-זמני השהות של כל הורה עם הילדים.

השני-יחס ההכנסות והרכוש של ההורים. כך שבמצב בו הכנסות הצדדים זהות וגם זמני השהות של הילדים עם כל אחד מההורים, לא ישולמו דמי מזונות.

בנוסף, נקבע בפסק דין בית המשפט העליון, כי בית המשפט יכול לקבוע הורה מרכז, שתפקידו יהיה לרכז את התשלומים עבור הילדים, כאשר ההורה האחר יעביר אליו את חלקו בהוצאות.

גם את חלוקת הוצאות החינוך והבריאות החריגות, מטילים בתי המשפט על ההורים בהתאם ליחס ההכנסות ביניהם, להבדיל מבעבר, כאשר חיוב זה היה מוטל מחצית על כל הורה.

הלכת המזונות החדשה הביאה להפחתה משמעותית של סכומי המזונות הנפסקים על ידי בתי המשפט גם במקרים אחרים. ההלכה השפיעה על עניין משמורת אם לצד  זמני שהות מוגברים לאב, במצב שבו הכנסות האם עולות על אלה של האב ואף טיפלה מחדש בילדים מתחת לגיל 6.

מאז ניתנה הלכת המזונות החדשה, נדונים הליכים רבים בדבר הפחתת מזונות בפני בתי המשפט לענייני משפחה על בסיס קביעות ההלכה החדשה. עם זאת, חשוב לציין כי במקרים בהם ניתן פסק דין או גובש הסכם שניתן לו תוקף פסק דין טרם הלכת המזונות החדשה נקבע כי עצם ההלכה החדשה אינה מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות המצדיק את הפחתת המזונות.

בפסק דין חשוב, שניתן לטובת לקוחת משרדנו, נקבע כי רק במקום שבו המשמורת המשותפת מתקיימת בפועל, הלכה למעשה, ואין פגיעה בטובת הילד, רק אז יש לשקול הפחתת המזונות של הילד מכוח הלכת המזונות החדשה.

במקרים רבים כיום מצבן של אימהות טוב יותר בבית הדין הרבני (מבחינת סכומי המזונות שנפסקים ככל שהנם בסמכות של בית הדין הרבני דבר שאף הוא שנוי במחלוקת) ולכן חשוב לקבל ייעוץ משפטי מדוייק ומקיף לגבי הנסיבות הרחבות יותר.

אצל ילדים שאינם יהודים יתפקד סעיף 3א לחוק לתיקון דיני משפחה מזונות, אשר יישומו מזכיר מאוד את הלכת המזונות החדשה כפי שפורט לעיל.

מזונות אישה

על פי הדין העברי, כאשר מדובר בבני זוג יהודים, אשה נשואה זכאית למזונות מבעלה בסכום שיאפשר לה לשמור על רמת החיים לה הורגלה בעת חייהם המשותפים של בני הזוג. הזכות למזונות עומדת לאשה עד ליום הגירושין. יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם נשללת זכותה של אישה למזונות.

למשל, כאשר היא מרוויחה ממקום עבודתה סכום כסף שיכול לספק את צרכיה (במקרה שהכנסתה אינה מספקת לצרכיה, חייב בעלה להוסיף ולהשלים לה למזונותיה), כאשר אישה עזבה את בעלה ללא כל סיבה מוצדקת מבחינה הלכתית, או כאשר האשה מקיימת יחסים עם גברים אחרים.

חובת מזונות מתפתחת גם למזונות אזרחיים, שהינם מזונות לאחר הגט או במקרה של בני זוג שלא נישאו (ידועים בציבור).

מזונות מדין מעוכבת מחמתו להינשא לאחר

סוג נוסף של מזונות אישה. מזונות מסוג זה נפסקים לאישה, כאשר הבעל חויב לתת לאשתו גט על ידי בית הדין הרבני והוא מסרב לתת לה אותו. בסיטואציה כזו, הבעל משאיר את האישה נשואה לו, ועל כן עליו לפרנס אותה בדרך של מזונות אישה, מדין "מעוכבת מחמתו להינשא לאחר".

מזונות מן העזבון

כאשר אדם הולך לעולמו והשאיר אחריו תלויים – אישה וילדים קטינים, יש להם הזכות לתבוע מזונות מעזבונו של המנוח. מזונות אלו הינם בבחינת חוב של העזבון.

גובה המזונות במקרים כאלו, נקבע בעיקר עפ"י היקף העזבון, צרכי התובעים ושאר הרכוש והכספים העומדים לרשותם.

השוני המהותי בין מזונות מן העזבון לדמי מזונות רגילים

מזונות מן העזבון הינם מזונות ממקור כספי נדלה – רכושו של אדם שנפטר, ושאינו מייצר מקורות הכנסה חדשים ונוספים. במרבית המקרים, ההתייחסות לעזבון היא כאל מקור כספי מוגבל. מאידך, מזונות רגילים מסופקים על ידי אדם שעובד ומשתכר, ויכול לספק את מזונות התלויים בו, באופן שוטף.

תפריט