פירוק שיתוף וחלוקת רכוש בין בני זוג

"הזכות היא צידה השני של החובה" ז'אן פול סארטר

אחד הנושאים המרכזיים בגירושין ובכל מקרה של פרידה מבן זוג (לעיתים יהיה זה ידוע בציבור) הוא הרכוש. במרבית הפרידות, בהן אין בעיה מיוחדת הקשורה במאבק משמורת על הילדים, סוגיית הרכוש הינה המחלוקת המרכזית.

הרכוש הוא כל הונו של האדם

כשמדובר בנישואין ראשונים, לרוב הרכוש שצבר אדם הוא רכוש שנצבר במהלך הנישואין. בני זוג, בין אם נישאו ובין אם לא, שייכים לאחד משני סוגי משטרים רכושיים החלים במדינת ישראל:

האחד, חזקת השיתוף, חל על בני זוג שנישאו לפני שנת 1974 וכן על בני זוג שאינם נשואים על פי דין וחיים כידועים בציבור. משטר זה אינו קבוע בחוק והוא נוצר בהלכה הפסוקה של בתי המשפט בישראל.

השני, משטר איזון המשאבים, הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, שחל על בני זוג שנישאו לאחר 1.1.1974.

מי שחל עליו חוק יחסי ממון – חל עליו הסדר של שיתוף דחוי בנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים ובעת פרידה יחול איזון משאבים.

בפועל הכוונה היא שלא מחלקים את כל הנכסים באופן ספציפי שווה בשווה, אלא מאזנים את סך כל הרכוש של כל אחד מבני הזוג, כך שכל אחד מבני הזוג יוותר עם הרכוש הרשום על שמו, אולם ישלם לבן הזוג האחר תשלום איזון עבור חלקו בזכות.

בין אם בני זוג נישאו לפני 1.1.1974 ובין אם נישאו אחרי, השיתוף בנכסים, כספים וזכויות סוציאליות חל ממועד תחילת החיים המשותפים ועד ליום הפרידה. במקרים רבים, במיוחד כאשר הצדדים לא נישאו או חיים זמן רב בפירוד טרם פתיחת הליך הגירושין, ישנה מחלוקת גדולה על תחילת מועד השיתוף וסיומו.

אין זה משנה על שם מי רשומים הנכסים או הזכויות הסוציאליות. אלה יהיו משותפים כל עוד הם נצברו במהלך הנישואין (במקרה של ידועים בציבור במהלך החיים המשותפים).

מה עושים כשרכוש נצבר רק על שם אחד הצדדים?

בכדי לקבל מחצית הרכוש מהצד השני (בהיעדר הסכמה על חלוקה) על הצד שהרכוש לא רשום על שמו, לתבוע קבלתו. מאידך, כאשר הרכוש רשום על שם שני בני הזוג, לאחר חלוקת הרכוש, ניתן למכור אותו או למשוך את הכספים.

במרבית המקרים בית המגורים רשום ע"ש שני בני הזוג ואילו שאר הזכויות, בין אם מדובר בזכויות שנוצרו במסגרת עסקיו של אחד הצדדים ובין אם מדובר בזכויות סוציאליות שהנן חלק מתנאי שכר, הרשומות על שם אחד הצדדים. במקרה כזה, בן הזוג שרוצה לפרק את המערכת הזוגית, צריך להתחיל מהלך שכולל את חלוקת הרכוש, ע"י פנייה לערכאה משפטית המתאימה לו על מנת לחלק את הרכוש בדרך שמשתלמת לו.

ישנן שתי ערכאות משפטיות להן סמכות לדון בסוגיית הרכוש בעת פרידה של בין בני זוג נשואים במדינת ישראל. האחת, בית המשפט לענייני משפחה והשנייה, בית הדין הרבני.

על פי החוק, מתנות וירושות שקיבלו בני הזוג במהלך החיים המשותפים או רכוש אשר נצבר על ידם באופן עצמאי לפני תחילת השיתוף (היינו לפני תחילת הקשר) לא מתחלק בין שניהם. הרכוש שנצבר טרם הקשר, ירושות ומתנות נקראים בדיני משפחה "רכוש חיצוני".

רכוש כזה יהיה, גם בעת הפרידה, שייך לצד אשר היה הבעלים בעת תחילת הקשר. עם זאת, היום ישנן הוכחות שמאפשרות לצד שאין לו חלק בנכסים, לטעון ל"כוונת שיתוף ספציפית" על הנכסים החיצוניים או חלקם.

בשנים האחרונות ישנם יותר פסקי דין, אשר מאשרים חלוקה של נכסים אשר נתקבלו במתנה או בירושה ממשפחתו של אחד מבני הזוג, או היו לאחד מהצדדים טרם הנישואין (נכסים אותם אנו מכנים כנכסים חיצוניים), וזאת למרות הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג.

הדרך להימנע מחלוקה של נכסים חיצוניים האלו, כאשר הם משמשים את המשפחה במהלך החיים המשותפים / הנישואין, היא חתימה על הסכם ממון טרם הנישואין או במהלכו.