נדחה ערעור שהוגש נגד לקוחה במשרד בבקשה לפסול שופט

המערער והמשיבה (לקוחה במשרד) נשואים ולהם שלוש בנות. יחסיהם עלו על שרטון והם החליטו להתגרש. במסגרת ההליכים המשפטיים, הגישה המשיבה בקשה למתן צו הגנה שיאסור את כניסת המערער לבית בו היא מתגוררת עם הבנות לאחר שהמערער עזב את הבית. בית המשפט לענייני משפחה הורה על מתן הצו, ובמסגרתו נקבעו הסדרי ראיה בין המערער לבין הבנות ונאסר על המערער להגיע לבית ולמסגרות החינוך של הבנות. 

בין הצדדים המשיך להתנהל הליך משפטי שבמסגרתו הוגשו בקשות שונות, מונו מומחים מטעם בית משפט, מונה אפוטרופוס לקטינות והוצעו דרכי טיפול. 

בשלב מסוים של ההליך, הגיש המערער בקשה לפסילת השופטת בטענה כי התנהלותה מעלה חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

ביהמ"ש העליון דחה את ערעור הבעל בשל השיהוי בהעלאת הטענות וחלוף פרק הזמן הארוך. המערער לא העלה טעם המצדיק שיהוי ניכר בהגשת הבקשה.

נקבע כי בקשת הפסילה נובעת, בין היתר, מחוסר שביעות רצון המערער מהחלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על-ידו, הנסיבות להן טוען המערער אינן מקימות חשש למשוא פנים, ובית המשפט דן בבקשות הצדדים והתייחס באופן ענייני לכל סוגיה שעלתה הן בבקשותיהם והן במהלך הדיונים.